חורי ואח' נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית שהגישו התובעים בסך של 7,113 ₪ בגין אירוע ביטוחי אשר לטענתם לא שולם במלואו ע"י הנתבעת שלא כדין ואשר אירע ביום 11/1/09.

פסק הדין ניתן לאחר עיון בכל החומר המצוי בתיק, טענות הצדדים בכתב ועדויות הצדדים בדיון שהתקיים לפני כדלקמן:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת שעיסוקה בהשכרת כלי רכב השכירה את כלי הרכב נשוא כתב התביעה לצד ג' ( שהינו לקוח חוזר אצל התובעים), על בסיס דמי שימוש יומיים, כאשר כלי הרכב נגנב בעת שהיה בשימושו של צד ג' (חנייה ליד מקום מגוריו) , דווח על אירוע הגניבה למשטרה ולאחר שבוצעה חקירה מטעם הנתבעת / המבטחת של התובעים , הוחלט על ידי האחרונה כי האירוע איננו מכוסה על ידי הפוליסה ולפיכך, נדחתה דרישת התשלום.

עוד אין מחלוקת, כי הסיבה לדחיית הדרישה לתשלום הנזק מטעם הנתבעת נבעה מכך שצד ג' ציין בפני החוקר שמספר הקודן לניטרול מערכת המיגון נרשם בעט כחול במגן השמש ע"י מי מטעם התובעים, כנוהל רגיל אצל התובעת 2 וכי נוהל מו"מ בין הצדדים לתיק שלפני, אשר בסופו של דבר, הוסכם על תשלום בשיעור של 75% מהנזק , לפנים משורת הדין- ביום 25/5/09 נחתם כתב ויתור ושולם מלוא הסכום על פיו.

לטענת התובע, חתם על כתב הסילוק והויתור הואיל ונקלע למצוקה כלכלית , נוכח הלוואות בסכומי עתק שנטל על עצמו ומשכך, על הנתבעת לשלם ההפרש בין הנזק שנגרם בפועל לבין התשלום ששולם על ידה.

עוד טען התובע, כי מעולם לא נרשם על ידו ו/או מי מטעמו מספר הקודן כפי שנטען ע"י החוקר, כך גם לא במקרה שלפנינו ובהעדר הוכחה פוזיטיבית לטענה זו , דין התביעה להתקבל במלואה.

למעשה על ביהמ"ש להכריע בשתי סוגיות, האחת האם מנועים התובעים מלהגיש כתב תביעה במקרה כגון זה שלפני, כאשר חתמו על כתב ויתור וסילוק ? השניה והחשובה יותר בראות עיני הינה האם עלה בידי התובעים להוכיח את תביעתם לקבלת ההפרש בין הסכומים שנתבעו על ידם ?

ביחס לשאלה הראשונה, בדרך כלל יש ליתן עדיפות לטענות התובעים באשר לנסיבות החתימה על טפסים מסוג הטופס שמונח לפני ביהמ"ש, אשר שולל למעשה מהתובע זכות לערכאות משפטיות, כאשר על פי רוב מדובר במערכת יחסים תלותית, בין מבוטח למבטח, אשר זקוק לכספים בשל חיסרון כיס.

ציינתי כי בדרך כלל מעדיפה אני כאמור לדון בטענות לגופן, מאשר לחסום דרכו של תובע מלהגיש תביעה ופניה לערכאות , אלא שבמקרה שלפני אין המדובר בסיטואציה של ניצול החזק את החלש שכן, התובע העיד כי בוצעה חקירה וכי מייד לאחר מכן, בעת שהגיש דרישה לנתבעת, דחתה האחרונה בכתב את דרישתו, תוך ציון נימוקים מפורשים באשר לסיבת הדחייה וכי נוהל מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים (התובע היה רוח החיה בניהול המו"מ) אשר הוביל בסופו של דבר להסדר בדמות "כתב ויתור- סילוק" , לפנים משורת הדין מבחינת הנתבעת, עליו חתמו שני הצדדים.

בשום מקום לא טען התובע כי עשה כן בשל "מצוקה כלכלית" וכי דחה את דרישת הנתבעת לחתום על כתב הויתור ו/או הודיע לה, בין בע"פ ובין בכתב, כי חתם תחת מחאה ולצורך הקטנת הנזק, ההפך הוא הנכון, התובע העיד כי פעל, במערכת היחסים בינו לבין הנתבעת, בחוסר תום לב תוך שהוא מנהל מו"מ לקבלת סכום שהנתבעת תיאות לשלם לו ואת היתרה יגיש במסגרת תביעה לביהמ"ש, אשר יכריע בהתאם לשיקול דעתו.

למעשה לראשונה העלה את הטענה במסגרת כתב התביעה, טענה זו לא הוכחה כפי שהיה ניתן לצפות מהתובע להוכיחה.

למעלה מכך, ב"זמן אמת", ידע התובע את טענות הנתבעת באשר לסיבת הסירוב והיה ער לסיכונים / סיכויים של תביעתו ביחס לאירוע ומשכך, "קנה סיכון" והחליט להתפשר עם הנתבעת על קבלת סכום בשיעור של 75% מהסכום הנתבע.

בראות עיני התובע מנוע מלהגיש את התביעה נוכח חתימתו על כתב הויתור והסילוק, יחד עם זאת על מנת להפיס דעתו של התובע, נראה כי דין התביעה להידחות וזאת בהעדר הוכחה מטעמו לכך שבכל מקרה, גם אם הייתי מקבלת את טענתו לעניין החתימה "תחת לחץ", הרי שאז טענת הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי הוכחה באמצעות עד מטעם התובעים , צד ג' אשר הסביר מהם הנהלים אצל התובעת 2 בעת שהוא מתקשר לצורך השכרת כלי הרכב וכי אין המדובר במקרה חריג , חד פעמי ועדותו היתה מהימנה עלי.

"הסבר" התובע לכך שעדותו של צד ג' כעת בביהמ"ש הינה בבחינת נקמה על כך שהתובעת תבעה אותו וזכתה במסגרת תביעה קטנה, הינו דחוק ואין לו על מה שיסמוך, במובן סדר הדברים והעלאת העובדות כרונולוגית והן משום שמי שזימן את העד להעיד הינו התובע , אשר "עדותו" לפני החוקר לא היתה בבחינת "סוד" עבורו.

יוצא אפוא שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי מספר הקודן לא היה רשום בעת אירוע הגניבה וממילא העדר כיסוי ביטוחי ואם לא די בכך, התשלום של הנתבעת לקח בחשבון את ה"אשם התורם" של התובעת, במקרה כזה לקרות האירוע בשיעור של 25% , גם זאת על הצד הנמוך יותר.

סוף דבר, דין התביעה להדחות ביחס לשתי הסוגיות שהונחו לפני ביהמ"ש.

לפנים משורת הדין בלבד, אינני עושה צו להוצאות, למעט הוצאות העדים שאינם בעלי דין בסכום של 400 ₪ כל אחד מהם , בתשלומם יישאו התובעים וזאת תוך 30 יום מקבלת עותק מפסק הדין שיישלח ע"י המזכירות בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"א, 29 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: